כחלק מתנועה נלהבת של ביטוי שפרצה ממני בעקבות קורס קונסטלציה בשילוב אגדות, שנקרא 'אמא חורגת' התחוור לי קשר מעניין בין החלקים שכולנו מכירים מהאגדות- לביטוי שלנו בעולם.
הקורס הזמין אותי ואת משתתפיו לתנועה אמיצה של הכרה והתרה של תנועות "קלאסיות" שאנחנו עושות באמהות- ולהכיר בפיצול שמגולם גם בתוך האמא עצמה, וגם בקשר שלה מול הנערה (ויש לנו כל כך הרבה ארכיטיפים של אמהות שמבקשות התייחסות- ממש כמו נערות- אמא של שלגיה, ושלגיה, אמא של רפונזל ורפונזל, אמא של בת הים (אורסולה?), ובת הים אריאל, ועוד אמהות נעדרות או נהדרות שלא אמנה כאן מפאת קוצר היריעה)..
בעצם, התנועה של הכרה באמא החורגת נועדה להכיר בהן, ביחסים שנוצרו, במה קורה כשמסתכלים עליהן בהקשר של העברה בין דורית, ולעשות לחלקים הללו (שלא תמיד קל לפגוש או לנשום מולם) מקום בפנים, כדי שנוכל להקשיב ולנוע בעדינות בין חלקינו, וגם מול הסיפור האישי שלנו, וגם במפגש שלנו עם הילדים.
ואז ראיתי את הקשר של זה לביטוי, את התנועה הפנימית שמתרחשת בין הקולות שהפנמנו (שממש מזוהים עם כל מיני ארכיטיפים ודמויות מהאגדות), ושעובדים שעות נוספות מאחורי הקלעים כשאנחנו מביאות את מושא תשוקתנו לעולם.
אז עשיתי לייב, מלא התרגשות וגולש, שמתחלק לשניים-
החלק הראשון עוסק בשרטוט של המפה לביטוי, והמפגש עם השחקנים הפנימיים בשדה הביטוי,
והחלק השני עונה על שאלות בנושא אגדות בהסתכלות קונסטליטיבית.
הנה הם לפניכםן. מוזמנות ומוזמנים.