- את לא מצליחה להרדם. מתרגשת? - כן. ויש שם גם עוד משהו. פחד. - בטח, זה מפחיד לדבר על כעס. - כן, אבל זה לא רק זה, הפגיעות שלי תהיה שם. - נכון. היא תהיה שם. - את לא חייבת, את יודעת. - נכון, אבל אני רוצה. אבל כל פעם שאני מביאה את הדברים האלה , כעס, התנגדות, פחד, זה עולה מחדש. הם לא כל כך מוזמנים, את יודעת, ואני עוד רוצה להגיד כמה הם חשובים! כמה ההתחוללות הזאת קשורה לחופש שלנו להיות, כמה זה קשור לתשוקה ולכוח החיים, וכל פעם צריכה לעבור דרך השער הזה של הפחד מחדש. - וכל התשוקה הזאת הגיעה בזכות זה שנתת מקום לכעס? - כן. זה מדהים, אני יודעת.
- אבל איך? - זה בדיוק מה שאני הולכת לספר.. וזה שאני בוחרת לדבר עליי זה עוד יותר מפחיד, כי יכולים לחשוב שזה רק שלי, או שאני מדברת על עצמי מתוך התהליך שלי, וזה לא הקטע, אלא התעקשות של לתת חופש לכל אחד להתחבר מהמקום שלו... - כן. - וגם כל העיניין הזה שאני מקשרת את הכעס לתשוקה ואז לביטוי ושיווק, אלוהים, לא הגזמתי קצת? - אולי כן? - לא. הם קשורים בעבותות. - טוב. - אבל לא נראה לי שאף אחד יבין שזה איכשהו קשור לקורס. לא נראה לי שקולטים שכל התנועה הזאת קשורה אליו וחלק מהמתנה שלו. - אולי, אבל זאת התנועה שמבקשת מקום, מתוך התהליך, זה הלייף פורס שהוא הביא. ואפשר לסמוך על התהליך. יש כאן מישהי שיודעת. - אבל אולי בכל זאת כדאי לשבת ולכתוב איזה סילבוס או משהו? אולי איזה פוסט קצר? - אולי. ואולי פשוט להסכים שככה זה עכשיו. וככה את מביאה דברים לעולם. - ומה? לא להגיד להם שככה בעיני יכול להיות שיווק? מסעיר ומרגש? מאפשר להביא את עצמך לעולם? מתוך תשוקה? - רק אם ממש חשוב לך :) אבל יאללה, אני מתה מעייפות, בואי נלך לישון...
והנה מה שיצא, מוזמנימות.