מפקדת המשאלות זהובת העין (שמגלמת את הנוכחות הפנימית שמאפשרת לכל יצורי פנטזיה להיות) חולה, כי הגישה פנימה חסומה.
הלא כלום מאיים להתפשט ולהכחיד את הממלכה.
אטריו (שמגלם את כוחות הנפש שמבקשים להציל את הממלכה ומוכן לעבור דרך ביצות הצער, הפחדים העמוקים ביותר, והמפגש עם העצמי במראה) יוצא למסע בפנטזיה, ממלכת הנפש, כדי לגייס את בסטיאן (או כל בן אנוש אחר שקורא וננגע) למפגש פנימה, עם עצמו, עם מה שליבו חפץ.
בסטיאן, מגלם אותנו, בבחירה הכואבת בין עולם הפנטזיה והרצונות הפנימי לבין העולם ה'צריכים' בחוץ. ובדיוק באותו בוקר אביו אמר לו שכדאי להפסיק לחלום ולהיות יותר מעשי.
הרגע שכולנו מכירים בסוף הסרט, עם גרגר החול, הוא רק ההתחלה של המסע פנימה.
מסע שיאפשר לבסטיאן לבחור בגם וגם. בעצמו וביצורי הנפש שלו, ובמפגש עם העולם בחוץ, מתוך העוצמה הפנימית שגילה בתוכו.
בסרטון הזה בחרתי להתעכב בדיוק על רגע הבחירה להכנס פנימה.
למעשה, בספר, לוקח לבסיטאן זמן להאמין שהוא חלק מהסיפור ולתת את השם החדש לקיסרית והוא לא נענה לקריאתה.
אבל- בלעדיו לא תיתכן תנועה והסיפור יתקע, ולכן הקיסרית הילדותית נוקטת באקט אמיץ ומלא אמון (וגם מסוכן)..
אם בא לכןם להיות רגע בממלכה איתי, ולשמוע את הקריאה של הנפש לבסטיאן (ואלינו) שיבחר כבר להכנס פנימה, ולגלות עוד על התגייסות כוחות הנפש למען העצמי, על האמון הפנימי שקיים בנו באופן טבעי, במחזורים טבעיים שאפילו לא תמיד ידועים לנו, אז בואו.
ואם בא לכןם לדמיין איזו הזמנה פנימית כזו שיש לנפש אליכןם ועדיין לא הגיעה התנועה, זאת הזמנה לכזה בדיוק