אם את רוצה לשנות את העולם תאהבי את אמא שלך תאהבי אותה באמת עם הפגיעוּת שלה עם כל הטעויות שהיא עשתה החוסר אונים והביקורת עם הרצון שלה שתגיעי לפסגות כשאת נמצאת באשפתות עם זה שהיא שכחה את עצמה כדי להשקיע באחרים
והפחד שלה. על עצמה ועליך
תאהבי אותה למרות שהיא לא מושלמת עם הכעסים שלה. המרירות. את הפחד והכאב שלה שחלחלו גם אליך את הטירוף והידיעה שלא קיבלו מקום
תאהבי את העיניים שלה שהסתכלו עליך באהבה, בפקפוק, בידיעה או בניתוק את כל הרגעים שהיא היתה שם בשבילך וגם את הרגעים שלא תאהבי אותה ואת אמא שלה וכל אימותיה שהעבירו לה פחד מהנשיות שלה. מהעוצמה שלה. מהגוף שלה
תאהבי את הגוף שלה לא משנה כמה היא שקלה או שוקלת את הבטן שלה שהחזיקה אותך ועטפה אותך את החיוך שלה, גם כשהאיר לאחרים את הזמנים שהיא בחרה להשקיע באחרים ולא בך את הטעויות שלה ונקודות העיוורון שלה את כל מה שהיא יכלה לעשות אחרת את האנוכיות שלה את האנושיות שלה את כל כולה
תאמיני לה- לכל המשפטים הטובים שהיא אי פעם אמרה עליך לכל הרגעים שנח עליך מבטה הגא למרות שדעתה אולי לא נספרה למרות המילים הקשות שאולי נאמרו
היא ידעה אותך מהבטן
ותדעי שגם כשאת כועסת את אוהבת כל עוד את לא מוותרת את אוהבת גם כשאת צועקת בגרון ניחר- את אוהבת גם כשאת לא - את אוהבת אותה- ואותך- ואת הבת שלך.. כל הדורות אחורה וקדימה
הטקסט הזה נכתב לפני שנתיים, אחרי ווטסו מרגש מאד במים, בגעגוע אדיר לאימי אהובתי - שנתנה לי את חיי ועוד הרבה מעבר, העבירה לי את מתנותיה יחד עם הכאב, שתלה בי זרעים של ידיעה שנובטים בעיתם, והיום התווסף לו החלק האחרון.
ואפשר לקרוא את זה בדיוק- אחד לאחד- עלינו, ועל הבנות שלנו.
זה בעצם לא משנה מאיפה נתחיל...
הוא נכתב בהשראת שני טקסטים מרגשים שתרגמה זוהרה נוי מאיר - 'אם את רוצה לשנות את העולם אהבי גבר' ובהתאמה- 'אם אתה רוצה לשנות את העולם- אהב אישה' --
ולי דגדג איפה האמא? האמא. כי אני כבר אמא, ויש לי אמא, וביתי יום אחד תהיה אמא וכו וכו..
ולכן, המפגש הראשון הראשון במודולה שנפתחת בקונסטלציה נשית עומדת_על_הבד_שלי יעסוק בדיוק בזה- היחסים עם אמא
אז מקדישה לכל האמהות והבנות- עם חיבוק.