טוב, אני באנרגיות מטורפות!! חייבת לכתוב..
מלאת תשוקה..
מלאת שמחה
משפריצה אנדרנלין.
אז הנה אני כאן. על מה אני רוצה לכתוב?
על למה שיווק מהבטן.
למה כן ללכת עם הקצב שלי, מבפנים, להקשיב פנימה, ולא עם תשובות מוכנות של אחרים.
unknown artist
וזה לא אומר שאי אפשר לקבל ולעשות דברים ששומעים, שמפרים ומדליקים אותי, שבאים מבחוץ, רק שצריכה להיות כאן אינטראקציה.
שהתפקיד שלך הוא להפוך את זה לשלך. עם הדיוקים שלך. בקצב שלך.
וואו, זה כל כך גדול.
כי יש כל כך הרבה רעיונות ודעות ואחרים עושים ככה וככה וממש מצליח להם..
ואני שוב אבודה מול ההרי הרעיונות. ואיך לעזאזל מתמקדים???
טוב.
אז בשביל זה קיבלת בטן.
תלטפי אותה. תאהבי אותה. תאמיני בה.
היא הסמן המופלא של מה מתאים לך ונכון לך, עם את עושה את זה איתה היא תתמוך במלוא העוצמה ותגלה לך איכויות שלא ידעת שיש בך.
אבל.. יש לה קצב משלה. כי שיווק זה חשיפה. וכמו ילד קטן שעובר מזחילה לישיבה ומתחיל את צעדיו הראשונים כך גם את. ומומלץ ללכת לאט לאט. להקשיב. לקבל עצה- ולעצור לבדוק. האם זה מתאים לי. מה לא מתאים לי?
אם זה מרגש אותך ממש ויש משהו קטן שמפריע את יכולה לעשות טוויסט משלך, והנה, זה מתיישב.
כי כשאת לא עובדת איתה, את לא יכולה לצאת. זה פול גז בניוטרל!
את מנסה והיא מעכבת, קובעת תאריך ולא מפרסמת, עושה אירוע ולא גובה, מביאה כבר נשים ולא מספרת להם על עצמך. על התשוקה שלך...
כן כן, זה די מעצבן.
אבל גם טבעי. לוקח זמן להסכים להביא את מלוא המהות שלך לעולם. להסכים לא להסתתר מאוחרי הטייטלים של הקורסים והתארים שלמדת. להביא את עצמך ככה, ולסמוך.
אבל החדשות הטובות הן שזה מגדל. כל פעם שאת עושה צעד שלך בקצב שלך- הוא הופך להיות שלך. הוא יושב לך בגוף במקום בטוח. אי אפשר לקחת ממך את הלמידה הזאת שהושגה בעמל רב.
כל פעם שאת חושפת בצורה בטוחה בקצב שלך את בונה חוסן, ביכולת שלך.
זה יושב לך בגוף- וזה חלק ממך. עשית עוד צעד. עלית עוד מדרגה.
פתאום את כבר לא צריכה קביים. סומכת על עצמך שהתשובות ידועות לך מבפנים..
אם זאת לידה של משהו חדש, קחי תמיכה, אבל את כבר יודעת איזה תמיכה את רוצה, מה חשוב לך שיהיה בלידה. את כבר יודעת שאת יודעת איך..
מה שאת באמת מקבלת זה את האומץ ואת הבטחון להתמודד עם הגדילה שהדרך תזמן לך.. וכמו שהדרך, היא מזמנת לנו אתגרים מופלאים לגדילה – אם תסכימי להתחבר לעוצמה שלך ולסמוך על הבטן שלך- יש לך בפנים את הכלי להתמודדות.
אוהבת אותך מאד באשר את. גם אני עוברת דברים דומים. וליבי יוצא לקושי אבל רוצה לספר לך שהגדילה הזאת מופלאה!!
נשיקות